״אבל הוא התחיל!״ - איך מתמודדים עם מריבות בין אחים מבלי לאבד את זה

״אבל הוא התחיל!״

״זה לא הוגן!״

״למה הוא קיבל יותר ממני?!״

איך מתמודדים עם כל הצעקות והמריבות האלו?

אם גם אתם שואלים את עצמכם את השאלות האלו, אתם לא לבד.

יחסי אחים הוא אחד הנושאים הכי נפוצים באתגרי ההורות.

אני פוגשת הורים ששואלים:

מתי יפסיקו כבר לריב?

מתי זה נכון להתערב כשהם לא מסתדרים אחד עם השני?

מתי אני יכולה להגיע הביתה מהעבודה ויהיה לי קצת שקט בבית?

וכו׳.

כשזה קורה,

יחסי אחים הופכים להיות העניין המרכזי בבית!

לפעמים הם החברים הכי טובים,

לפעמים לא סובלים אחד את השני,

ולא פעם - גם וגם באותו היום.

כהורים, קל לנו לפעול מתוך אוטומט:

להרים את הקול, למהר להתערב, להפריד ביניהם,

ולהגיב למה שאנחנו רואים מבחוץ.

במקום לעצור רגע ולחשוב:

מה עומד מאחורי זה?

מה הם מרגישים?

מה הם מנסים להגיד?

לפעמים אחד מהם מרגיש שלא רואים אותו,

לפעמים יש קנאה, תסכול, צורך שלא קיבל מענה.

ואנחנו?

ממהרים להגן על האח הצעיר,

לצעוק על האח הבוגר,

מבלי לעצור רגע ולחשוב!

מה באמת קרה פה?

דווקא שם, מתחת לפני השטח נמצא הדבר הכי חשוב.

התפקיד שלנו כהורים הוא לא למהר להשתיק את הריב בכל פעם שהוא מתחיל,

אלא אם כן זה מתפתח לאלימות וכאן יש לפעול מיד ולהפריד ביניהם.

אבל ברוב המקרים אנחנו נרצה להישאר רגע בצד - להיות נוכחים וקשובים,

ולעזור להם ללמוד לתקשר אחד עם השני בלי שאבא או אמא יהיו באמצע.

כי גם בחיים הבוגרים שלהם, יהיו אי הסכמות, חילוקי דעות, ורגעים של תסכול

ומה שהם ילמדו עכשיו, זה מה שילך איתם גם אחר כך.

לכן חשוב שנצייד אותם בכלים:

איך לדבר על מה שצריך

איך להקשיב לצד השני

איך לשים גבול אישי ולכבד את הגבול של האחר

איך לנהל משא ומתן.

כל אלו הם רק חלק ממיומנויות חברתיות חשובות שילדים לא לומדים לבד. הם צריכים אותנו כדי לרכוש אותן.